מצודת דוד על משלי י׳

1 משלי שלמה. לפי שעד כה דבר בשבח התורה וכאלו היא תאמר אמריה ועתה חזר לדבר דבריו כאשר ייסר איש את בנו לכן נאמר שוב משלי שלמה כאלו הוא ספר אחר ישמח אב. בראותו יושב במושב חכמים:

2 תוגת אמו. כי הכסיל יתמיד לשבת בית עם אמו ובכל עת רואה שטותו ועצבונה מרובה:

3 אוצרות רשע. אוצרות הנאספות ברשע לא יועילו בעת בא יום הפקודה כי לא יפדה נפשו בממון:

4 וצדקה. אבל הצדקה מצלת מן המיתה:

5 לא ירעיב. כי מזמין לו די מחסורו:

6 והות. השבר שהרשעים עושים הוא יהדף אותם ר״ל העבירה עצמה משלמת לו גמול רע:

7 ראש. הכף רמיה עושה את האדם לרש ר״ל השוקל בכף רמיה לרמות הבריות יעני בעבור זה:

8 ויד חרוצים. אבל היד של הזריזים המתנועעים וטורחים על מזונם ואין עסקיהם לרמות הנה היד ההיא תעשיר את בעליה:

9 אוגר. ר״ל בן משכיל דרכו לאסוף גרנו בימי הקיץ ועושה כל דבר בזמנו:

10 בן מביש. אבל הכסיל אשר כל דבר בושה נמצא בו דרכו להיות נרדם בעת הקציר ואין עושה שום דבר בזמנו:

11 ברכות לראש צדיק. יבאו ברכות:

12 יכסה חמס. החמס שעושים יכסה את פיהם למען יחנקו בה ר״ל העבירה עצמה נפרעת ממנו:

13 זכר צדיק. זכרון הצדיק היא לברכה כי בכל עת יזכרו בו יברכוהו:

14 ירקב. על כי אין רצון הבריות לזכרו נשכח שמו כאלו נרקב:

15 יקח מצות. יקחם בכל עת ולא יחדל מלקחת אבל האויל מייגע הוא השפתים לבד לומר הרבה ואין עושה מאומה:

16 בתום. בתמימות לב:

17 ומעקש. המעקם דרכיו ללכת ברמיה הוא ישבר וידוכא:

18 קורץ עין. המרמז בעין לעשות רעה למי אז דבר זה יתן עצבון בלב הנרמז עליו כי לא ישקוט עד יגמור הדבר הואיל ולא הוציא בשפתיו לא נח חמתו אבל אויל המדבר בשפתיו לעשות הרעה אז נעשה עיף ויגע מעשו׳ הדבר ההוא כי נח חמתו בגזום דבריו:

19 מקור חיים. פי צדיק הוא מקור הנובע חיים בעולם כי בצדק אמרי פיו מביא חיים בעולם אבל פי רשעים ידבר מרמה לכסות על מחשבת החמס שבלבבו:

20 שנאה. השנאה שיש לאדם על מי היא מעוררת מדנים לעשות מריבה ולהקפיד על דבר קל אבל אהבת אדם לחבירו תכסה על כל דבר פשע לבל יקפיד אף על דבר קשה:

21 בשפתי נבון. כאשר ישאלו מה מהנבון תמצא בתשובת אמרי שפתיו גם חכמת השכל גם שבט מוסר לגו חסר לב כי בדבריו יגנה מעשה חסר לב ותחשב לו לשבט המייסר:

22 יצפנו דעת. אף הדעת מסתירים לבל הגלות כ״א להראוים לה בחושבם פן יהיה למוקש למי שלא יבינם על האמת אבל פי כסיל תגיד דבר אשר המחתה קרובה ומעותד לבא בעבורה ואינו חושש:

23 הון עשיר. ממון העשיר היא לו למחסה כעיר מבצר ועל העשיר בתורה ידבר מחתת. שברון הדלים בתורה היא עניותם כי בעבור חסרון התורה ישברו מהר:

24 פעולת. מעשה הצדיק הוא סיבה לחיים אבל פרי מעשה הרשע היא סיבה להחסיר ימי חייו:

25 שומר מוסר. ר״ל שמירת המוסר הוא אורח לחיים:

26 מתעה. הוא תועה מאורח חיים:

27 מכסה שנאה. המכסה השנאה בלב ואינה עוזבה גורם עוד עבירה לדבר שפתי שקר להראות עצמו כאוהב:

28 ומוציא דיבה. מי שאינו מכסה השנאה ומראה כעסו להוציא לעז על חבירו שיהיו אנשים דובבים בו הלא לכסיל יחשב כי הכל יאמרו כל הפוסל במומו פוסל:

29 ברב. במרבית הדברים לא יחדל מהם דבר פשע כי א״א להזהר בכולם על כי מרובים המה:

30 וחושך. המונע אמרי שפתיו מכל וכל הוא משכיל:

31 לשון צדיק. המוכיח לבני אדם הוא ככסף נבחר אבל לב הרשעים היא קטנה כשיעור היותר מעט ר״ל אין להם לב להבין כ״א מעט מזעיר:

32 ירעו רבים. רבים אוכלים מפרי שפתיו כי יורה להם הדרך אשר ילכו בה לטוב להם:

33 ואוילים. אבל האוילים אשר לא שמעו אליו ימותו בעבור חסרון לבם שלא בחנו דבריו:

34 ברכת ה׳. הברכה שנותן ה׳ היא מעשרת את האדם ועם הברכה ההוא לא יצטרך להוסיף עוד עצבון ויגיעה להרבות הון כי יהיה די לו בהברכה הבאה:

35 כשחוק. כמו השחוק הוא דבר נקל כן נקל לכסיל לעשות זמה וכ״כ נקל לאיש תבונה לעשות דבר חכמה:

36 מגורת. מהדבר אשר יפחד הרשע היא תבוא עליו ודבר הטובה אשר יתאוה לה הצדיק יתן לו מי שבידו ליתן והוא הקב״ה:

37 כעבור סופה. מיד כאשר יעבור הסופה ר״ל כאשר תבוא הפורעניות יוכרת הרשע ואיננו אבל הצדיק הוא דומה ליסוד העולם שאינו זז ממקומו:

38 כחומץ. כמו שהחומץ מזיק הוא לשנים וכו׳ כן מזיק העצל למשלחו כי סומך עליו והוא מתעצל בדבר:

39 תוסיף ימים. למי שאוחז בה:

40 ושנות. אף השנים הקצובים לו תקצורנה כי פוחתין לו מהם:

41 תוחלת. תקות צדיקים היא להם לשמחה כי באה ושמחים המה על אשר היו מקוים לה אבל תקות הרשעים תהיה אבודה ולא תבא ומיצר על התוחלת:

42 מעוז. דרך ה׳ הוא לחוזק לאיש תם בעבור כי הלך בו והיא למחתה ושבר לפועלי האון על אשר לא הלכו בו ור״ל מלמדת זכות על התם וחובה על הרשעים:

43 לעולם. אף אם הוא מט לא לעולם ימו כי יחזור ויקום:

44 לא ישכנו. לזמן מרובה אף אם שעתם מצלחת היא לפי שעה:

45 ינוב וגו׳. ר״ל באמרי פיו יוכלל חכמה ומוסר ומרמז לומר שפי תהפוכות תכרת ר״ל המהפך חכמת התורה יוכרת:

46 ידעון רצון. יודעים לרצות לה׳:

47 תהפוכות. מוסב על ידעון לומר ידעון תהפוכות להפך דבר ה׳ כי כל עסקם בזה והורגלו בדבר: